eat    run    love

חיפוש

ניו יורק, היום הראשון




יש לי חרדה מטיסות. יש לי גם חרדה ממקומות סגורים.

אני לא טובה בלהתרכז ולארוז כמו שצריך, שדות תעופה זה לא המקום החביב עלי ואפליקציות חדשות מעוררות בי פוביות. לבד זה לא מצב טבעי בשבילי ורק במקרה טסתי לארץ שאני יודעת את השפה שלה. הדרך שלי הפעם לניו יורק חצתה אוקיינוס של לחצים, פחדים ופראנויות מסוגים שונים ומשונים. מרוב חרדות והתקפי לחץ שהיו לי לפני שעליתי על הטיסה לניו יורק יצא שתוך כדי פשוט היה בסדר. הכל הסתדר ואפילו כשהגעתי לבית של אחי (שחי פה בעיר עם אשתו ושתי הבנות המקסימות שלו), התקלחתי ונכנסתי למיטה, ונרדמתי לשלוש שעות מה שהיה בהחלט בונוס שהוכיח את עצמו במהלך היום. התעוררתי לי בתשע וחצי בבית ריק (כולם פה הלכו למוסדות חינוך ולעבוד מן הסתם) ולקחתי לי את הזמן. עשיתי אמבטיה (שבחיים אני לא עושה), הכנתי לי קפה טעים, נכנסתי לרשת לראות מה פתוח בעיר, מה הכי מומלץ, לאן כדאי ללכת ורק אז יצאתי לי בנחת מהבית. עליתי על אוטובוס (שי, אחי, נתן לי הנחיות מדויקות כך שהרגשתי כמעט לוקאלית כשעליתי פה על קו 126 מהובוקן שבניו ג'רזי (הגירסה האמריקאית לגבעתיים) לPort Authority שזו התחנה האחרונה שלו במיד טאון, בלי באמת לדעת איפה האוטובוס יפלוט אותי, אבל מה זה חשוב.


כשיצאתי מהתחנה לרחוב (40 והשמינית למי שחייב פרטים סגורים) חיכה לי גשם.

פעם גשם היה עושה לי מצב רוח ובאסה ש"מה פתאום גשם עכשיו כשאני בניו יורק" אבל אתמול תחת השפעת השמחה הפנימית פשוט נזכרתי בשיר האלמותי I'm singing in the rain ודילגתי לי בין השלוליות, שמחה שיש לי כובע ושאני אף פעם לא עושה פן אז אין מה שייהרס, ושרתי לי בגשם. אחרי כמה שלוליות אמנם לא נהרס לי המצב רוח אבל הצעתי לעצמי להכנס לשתות משהו. בכל זאת, יותר הגיוני ליהנות ולהסתכל על הגשם מהצד היבש. נכנסתי לדין אנד דה לוקה והזמנתי לי קפה. כשהוא הגיע, נזכרתי כמה הטעם של הקפה פה דלוח וממש לא טעים וגם בעצם אני די רעבה כי אוכל של מטוסים זה לא מהדברים הראויים שאני נוהגת לאכול. (אני הרי זאת מ NoMoreDiets שמקפידה על חמש ארוחות מסודרות ביום). אז לקחתי לי שם צלחת סושי מהממת ואכלתי ברגוע ובתיאבון גדול.


סושי בדין ודלוקה

הגשם לא נשבר ולא פסק אז יצאתי אליו ( If you can't beat them, join them ).

חשבתי לצעוד למומה כי חברים שלי בדיוק סימסו שהם בדרך לשם. אבל הדרך למומה היתה רצופה מקדשים ופשוט נתתי לעצמי להיות לי בדרך שהובילה לשום מקום כי לא באמת היה לי יעד. עברתי דרך הטיימס סקוור והצטלמתי, חציתי שדרות ובלוקים וצילמתי. נכנסתי לכל היכלי התהילה שאני אוהבת פה. הייתי ב Muji , והייתי באדידס והייתי שעות בבארנס אנד נובל'ס איפה שמרגיש שעולם המגזינים עדיין חי ובועט והספרים נראים פה נוצצים ומזמינים קריאה מתמיד. נכנסתי ליוניקלו ויצאתי אחרי 5 דקות, מרוב שפע שנראה אותו הדבר, אבל השלמתי את הזמן כשניסיתי לפצח את כל הסודות של ויקטוריה ב - Victoria's Secrets. בעודי מפשפשת בין התחרות והביריות אני מקבלת מסנג'ר מסאם שפעם היה שלמה. סאם הוא חבר ילדות שפעם למד איתי בבצפר יסודי ברמת גן והיום הוא חי בפרברי ניו יורק ועובד פה בעיר. הוא ראה את הפוסט שהעליתי עם הכוס קפה בדין & דה לוקה והזמין אותי ללאנץ'. "המשרד שלי במדיסון פינת 55, תגיעי?" הגעתי. ברור. התחבקנו והשלמנו פערים של שנים בשעה. הוא לקח אותי לאכול סלט במקום מגניב שהקונספט שם זה הסכין. את בוחרת לך את מרכיבי הסלט שלך (עד כאן רגיל ושיגרתי) ואז הבחורה בדלפק לוקחת סכין ענקית ועושה chopping של כל המרכיבים. התוצאה היתה הסלט הכי טעים שאי פעם אכלתי ואלמלא הייתי כל הזמן במודעות על חתיכות הפטרוזיליה שיידבקו לי על השיניים תוך כדי הצחוקים של השיחה שלנו, הייתי נהנית אפילו יותר. 


הסכין החותכת

כשסיימנו, הזמנתי אובר וירדתי לסוהו, שזאת גירסת דרום העיר פה. עמית סנדיק, חברתי היודעת הכל, אמרה לי שהדבר הכי חם ומגניב פה עכשיו זה הColor Factory ב 251 Spring st . לא בדיוק הבנתי אם זה מוזיאון, תערוכה, פופ אפ אבל אם עמית ממליצה, אני רצה. הגעתי ועדיין קשה להגדיר. 16 חללים העוסקים בענייני צבע ומפעילים את כל החושים. נגעתי, הרחתי, טעמתי, ביקשתי משאלות, רקדתי בחושך וקפצתי בתוך בריכת כדורים כמו ילדה בת 3. ובעיקר כ"כ נהניתי.


איזה כיף בריכת כדורים, איזה כיף להיות ילדה

כשיצאתי היה כבר ערב. אורלי והחברות החדשות שלי (שעוד לא פגשתי) הזמינו אותי להצטרף אליהן להצגה ודרינק בברודווי אבל העדפתי לחזור לבית של שי בגבעתיים (סליחה, הובוקן) לאכול ארוחת ערב עם רומי ורפי האחייניות שלי, לשתות כוס יין אדום בבית (נדייק, שתיתי שתי כוסות), להתקלח ופשוט ללכת לישון.  מחר ההרצאה שלי פה בפני עשרות נשים ישראליות עוצמתיות ומשפיעות מכל העולם. לכן אני פה, רוצה לעשות עליהן רושם טוב אז כדאי שעור הפנים שלי ייראה טוב כי בכל זאת אני הרי זאת שתמיד ללא איפור...  אם תגיבו אדע שקראתן ואכתוב לכן עוד. אם לא תגיבו גם אכתוב, אז בקיצור תעשו רק מה שטוב לכם.

354 צפיות3תגובות
  • YouTube Social  Icon
  • עידית תמיר בפייסבוק

טלפון: 054-5251718

אימייל: diti.tamir@gmail.com