eat    run    love

חיפוש

מה יהיה עם הגשם


.צילום: נתלי תמיר. מצולמות: גבי, אולגה ואני

אז קבענו לרוץ בשבת כמו שאנחנו תמיד אוהבות. נפגשות מתחת לבית של נתלי, מדלגות עד הטיילת, רצות כשהים מהמערב עד רידינג ואז נכנסות לפארק. ממשיכות עד גשר הלבבות, מצטלמות וחוזרות לשייק בריאות אצל נתלי במרפסת.

ככה אנחנו, בנות הים, אנחנו בנות של טקסים והרגלים. זה עושה לנו סדר בשיגרה - לקום כל בוקר, לשים נעלי ספורט ולרוץ. יש את ימי החול שלנו, מהצוק עד המגדלור. יש שבתות, בהן אנחנו נפגשות באכדיה, רצות עד לסידני עלי ויושבות לקפה, לא לפני שאנחנו מטפסות 6 פעמים את המדרגות (100 מדרגות כל פעם!!). ויש גם את והטיולים שלנו אל מחוץ לעיר, פעם ב...


גשר הלבבות. צילום: נתלי תמיר

אתמול בערב שלחתי הודעה בקבוצה על המפגש הקבוע. סמדר, שאחראית בקבוצה (גם) על תחזית מזג האוויר שלחה מיד תמונת מכ"מ של הגשם הצפוי וכתבה שהיא לא מתכוונת לבאס אבל יש מלא גשם בדרך. לא נבהלנו, להיפך. יש משהו מגניב בלצאת החוצה ולקחת בחשבון שאולי ירד עלינו גשם.

הקיץ השנה היה חם וארוך מתמיד. זוכרת אותנו רצות ב 90 אחוזי לחות, מזיעות את עצמו למוות ומתנחמות במחשבה שכשיגיע החורף יהיה לנו נעים וקריר ולא יהיה כל כך קשה לרוץ.

אז הנה, היום אמרו שיגיע חורף, כבר דצמבר, באמת הגיע הזמן.

כשנפגשנו עוד היה יבש ואפילו לא קר. רצנו, וכשהגענו לים ראינו את ענני הגשם בדרך. עצרתי את הבנות לסלפי של "לפני הסערה" וכמה דקות אחרי זה התחלנו להרגיש את הטיפטופים. זה התחיל בטיפות קטנות שהתחזקו והפכו לגשם אמיתי.




אני בדרך כלל נמנעת מלרוץ לבד. מעדיפה את זה ביחד, מעדיפה לרוץ ולדבר או להקשיב או לצחוק ללהג ולפטפט תוך כדי. זה הופך לי את הריצה למשהו חווייתי וכייפי, וכשכייף לי, קל לי להתמיד.

אבל הבוקר, בגשם ליד הים, זה הרגיש שונה.

בזמן הטיפות אולגה מלמלה משהו על הדואליות הזאת בחיים, כי מצד מזרח זרחה השמש ובמערב היו ענני גשם כבדים ואמרה שזה אחלה נושא לפוסט. כשהגשם התגבר עברנו לריצה שקטה. שתקנו, אבל אני המשכתי לנהל את השיחה הזאת ביני ובין עצמי. רצתי וחשבתי על העיקרון הזה כמו בפיזיקת הקוונטים, שכל המציאויות מתקיימות במקביל.

הכל נמצא כאן. גם הגשם וגם השמש, גם חם וגם קר, גם כייף ממש וגם קשה ומורכב, גם טוב לי וגם רע לי, אני גם רזה וגם שמנה, גם יפה וגם לא, גם חיה בתחושת שפע וגם יש לי רגעים של תחושת הישרדות... בסופו של יום אני מאמינה שהכל נמצא בנקודת המבט והפרשנות שאני נותנת לכל סיטואציה.


צילום: נתלי תמיר

עובדתית רצנו הבוקר בגשם שוטף וחזרנו הביתה רטובות עד לשד העצמות. מי שנשארה הבוקר בפוך יכולה לבחור ולחשוב שהריצה הייתה סיוט ואיזה שטות זאת לרוץ בגשם.


הכל תלוי בסיפור שאת בוחרת לספר לעצמך, הפרשנות ונקודת המבט שאת בוחרת.


לי היה בוקר נ ה ד ר.


צילום: נתלי תמיר. הכל עניין של נקודת מבט

43 צפיות
  • YouTube Social  Icon
  • עידית תמיר בפייסבוק

טלפון: 054-5251718

אימייל: diti.tamir@gmail.com