eat    run    love

חיפוש

2018 עברה לי ברגע

עודכן ב: 25 דצמ 2018

הבוקר נכנסתי לאוטו ובאינסטינקט הטבעי שלי הסתכלתי במראה.

בדרך כלל כשאני רואה את עצמי, אני מחייכת, וכשאני מחייכת, אני נראית לעצמי תמיד יפה.

הבוקר, משום מה, לא חייכתי (אולי כי זה היה ממש מוקדם והייתי עייפה כי הכל סה"כ ממש בסדר…).

בהיתי בדמות שראיתי מולי וראיתי פתאום כמה קמטים חדשים באזור המצח (אומרים שאלה הקמטים שבאים מעודף מחשבות), זיהיתי גם כמה קמטים חדשים מסביב לעיניים, ואז גיליתי עוד כמה שערות לבנות שבצבצו להן בחוצפה מולי (עוד לא התחלתי לצבוע את השיער, בזכות הגנים הטובים של אמא שלי), וחשבתי לעצמי שזאת הזדמנות להתחיל לסכם לעצמי את השנה הזאת שעוד רגע נגמרת.

2018



מצד אחד זאת הייתה שנה מלאה בהמון אירועים ממש משמעותיים ודרמטיים שעברתי. אני יכולה לתאר בפרטי פרטים את מה קרה ואיך קרה, אבל השנה הזאת גם גרמה לי קצת למאוס בהיותי דרמה קווין ולנסות לעשות צעדים ראשונים ב"פשוט להיות" (שזאת דרמה בפני עצמה!!).

ואז פשוט חשבתי על אינסוף הרגעים הקטנים שפשוט היו שם השנה.

הרגעים שרצתי בים עם בנות הים שלי,

הרגעים שרצתי בפארק עם גבי,

הרגעים שטיפלתי בקליניקה שלי ונגעתי לא_נשים בנפש שלהם.

רגעים של אור שהיו בסדנאות הקבוצתיות שהעברתי,

הרגעים הארוכים שעמדתי בפקקים באיילון כדי לפגוש את הבן שלי שלומד בעירוני א׳,

הרגעים שנסעתי להעביר את ההרצאה הורודה שלי על שיטת NoMoreDiets ברחבי הארץ.



רגעים של קפה, או יין או מרק עם החברות הטובות שלי בקפה ליד הבית,

רגעים שנתתי לאיזה סידרה טובה בטלויזיה לנקות לי את המוח ועוד יותר הרבה רגעים שהמסך של הטי.וי היה על מצב דשא ירוק ורק הבהייה בו שטפה לי את הראש מאירועי היום…

רגעים שפגשתי כל כך הרבה אנשים חדשים שנכנסים לי ללב בזכות העבודה שלי,

רגעים של דאגה ואהבה גדולה להורים שלי שעדיין עושים לי בצפר על מה זה אומר לאהוב ללא תנאי וללא גבול, רגעים שמצטברים לשעות וימים שהייתי מחוברת אונליין לוואצאפ ולפייסבוק במצב מדאיג של אחת שמכורה ממש.



צילום: שולי מיטלברג-השלי

רגעים של שיחות נפש חופרות עם הבן המרכזי המואר שלי, רגעים של שקט נעים והמון רגעים של רעשים מבחוץ ועוד יותר רעשים מבפנים.

רגעים של חלומות, יחד עם רגעים של התפכחות, רגעים שהרגשתי שהכל אפשרי ואני כל יכולה במקביל לרגעים של המון פחד וסימני שאלה.

רגעים של אושר עילאי, של חברות אינטימיות ואהבת אמת עם האיש שלי, בצד ההתמודדות היומיומית שלנו עם המורכבות האינסופית שנמצאת מאחורי המצב הזה שנקרא בנונשלנט ״פרק ב׳״.

רגעים שהיה לי טוב ורגעים שהיה לי פחות טוב.

רגעים שקיטרתי שחם לי למות ורגעים שקיללתי שצריך לצאת מהפוך וקר וחושך בחוץ.

הרגעים של המקלחת כשאני חוזרת מריצת הבוקר, הרגעים האלו כשאני נכנסת למיטה אחרי עוד יום גדוש ולהרגיש עייפות שנובעת מסיפוק והגשמה, הרגעים שהוא מחבק אותי כפיות במיטה והרגעים שאני מתעוררת בארבע לפנות בוקר ורואה אותו נושם כל כך בשלווה על ידי.


צילום: נתלי תמיר

הרגעים האלו של הכתיבה האינטואיטיבית שמשחררת אותי כל כך, הרגעים בהם אני יודעת שאני נמצאת במקום הנכון שלי. הרגעים בהם אני מרגישה שאני כל-יכולה ושיש לי את הכוח להזיז הרים והרגעים שאני מבינה כמה אני קטנה וכמה אין לי שליטה על שום דבר.


הרגעים בהם אני יודעת שאני אחראית על נקודת המבט שלי, הרגעים בהם אני בוחרת להסתכל על כל מה שקורה ממקום של שמחה, סקרנות, והנאה מהרגע. הרגעים בהם אני נזכרת שאי אפשר לשנות את מה שהיה ואנחנו לא באמת יודעים מה שיהיה, הרגעים שאני נושמת עמוק ופשוט מרגישה את הרגע.


זה הרגע שבו אני מאחלת לעצמי לפתוח את השנה שבפתח ולזכור שהיא בסך הכל אסופה של רגעים.

אני מאחלת לעצמי שפע של רגעים שמחים וברגעים הפחות טובים שאזכור לקחת אויר ולהזכיר לעצמי שזה עוד רגע עובר ותכף מגיע לו רגע אחר.


יאללה 2019 , בואי.

224 צפיות
  • YouTube Social  Icon
  • עידית תמיר בפייסבוק

טלפון: 054-5251718

אימייל: diti.tamir@gmail.com